<h1>הגהות רבינו פרץ על הסמ"ק סימן קנ"א</h1>
<h2>דף ז:</h2>
וכל המצות מברך עליהם עובר לעשייתןא) חוץ מן הטבילהב). וכן נהגו העולם בנטיל' רק בנטילת ערב' לא מברכין שכך היה מנהג נביאים שלא לברך. [סמ"ק סימן קנ"א]. א) מהאי טעמא היה רוצה רשב"א לומר דהאב מברך להכניסו בבריתו של אברהם אבינו קודם שימול המוהל ומיהו בפרק רבי אלעזר דמילה בסידור הברכות משמע בהדיא דמברך אות' אחר המילה וכן נהגו ואע"ג דמברכין בעלמא עובר לעשייתן שאני הכא שהמברך דהיינו אבי הבן אינו עושה המצוה מידי דהוי אברכת אירוסין שמברכין אותה אחר הקדושין ואפילו היכא דאבי הבן הוא המוהל לא פלוג רבנן כיון דרוב פעמים אחר מוהל, ועוד האריכו בטעם בתוספות דפסחים פ"ק. ב) פי' ר"ח טביל' הגר אבל שאר טבילות מברכין קודם מכל מקום הנשים המברכות אחר טבילה אין מוחין בידם כיון דאיכא שום טבילה דמברכין לאחריה מידי דהוה אנטילת ידים דמברכין אחר הנטילה אפילו היכא שהוא נקי לברך קודם כגון לסעודה משום דאיכא ידים דבית הכסא דאינו יכול לברך עד לאחר נטילה לא פלוג רבנן.
<h2>דף לז.</h2>
וכל דבר שתחלתו עיסה ואחר כך נמלך לעשותו סופגנין מברכין עליו המוציא וחייב בחלה וטעון נטילת ידים, כי השלשה דינין אלו תלויין זה בזה. א)והיכא שתחלתו סופגנין וסופו עיסה חייב בחלה תחלתו וסופו סופגנין פטור מן החל' והוא הדין דאין מברכין עליו המוציא והיכא דהאור עובר תחתיו בלי משקה פליגי בה רבי יוחנן וריש לקיש [ירושלמי חלה פ"א ה"ג] דר' יוחנן מחייב בחלה וריש לקיש פוטר ובמשקה כולי עלמא לא פליגי דפטור ומספקא לן אי הוי דין זה דפטור על ידי משקה בלילתן רכה דוקא כגון ביגו"ץ או אפילו בלילתן עבה כגון פרטר"ס ורוישל"ש הילכך אין אוכלין אותן אלא בתוך הסעודהב). [סמ"ק סימן קנ"א]. א) עוד אומר מורי תנן במסכת חלה כל שתחלתו עיסה וסופו סופגנין תחלתו סופגנין וסופו עיסה חייב בחלה, תחלתו וסופו סופגנין פטור מן החלה, ופירש רבינו תם תחלתו היינו לישה, סופו היינו אפייה, תחלתו עיסה פירוש שבלילתן עבה, וסופו סופגנין שאפאן בחמה או במחבת חייב וה"ה לענין המוציא כדמוכח בתוס' דברכו' ומההיא דנטל לאכלן גבי מנחות, הלכך פרטורס ורישוליש חייבות בחלה אם יש בו שיעור חלה, ובברכת המוציא ובנ"י אף על גב דסופן סופגנין במשקה מכל מקום הרי תחלתו עסה, ומיהו ורימבזי"ש אף על גב דתחלתה עיסה אין מברכין עליה' המוציא משום דליכא עליהם תוריתא דנהמא אחר בישולן אך בחל' חייבין לפי שחיו' חל עליהם בעודם עיסה, מיהו אומר רבינו יחיאל כי היה מסופק בדבר לענין חלה לפי שאין רגילות לבשלן כשעור חלה יחד אף על גב דבשעת לישה היה בו שעו' דשמא יש לדמותו לעושה עיסה כדי לחלק' בצק דפטור' מן החלה והיה אומר להפריש חלה ממנו בלא ברכה, הרי פירשתי דין תחלתו עיסה וסופה סופגנין. וכל שתחלתו סופגנין וסופו עיסה, תחלתו היינו הלישה שבלילתו רכה וסופו עיסה היינו האפיי' שאפאו בתנור או בכירה שקורין פאוויד' או במחבת לדברי ר' יוחנן בלא משקה חייב בחלה, וה"ה בברכת המוציא ובנ"י, הלכך הני רוטנ"ש שבלילתן רכה בקערה ואופין אותן בכירה חייבין בברכת המוציא ובנ"י, וכן בחלה אם יש בהם כשיעור. וכן אותן גפרי"ש שאף על פי שבלילתן רכה בקערה, כיון שאופין אותה באילפס שעושין אותה בברזל חייבין בחלה כרבי יוחנן דאמר מעשה אלפס חייבין, ואף על גב דסכין אותן בשמן משהו בעלמא הוא כדי שלא תשרף העיסה, וחשיב שפיר מעשה אלפס בלא משקה, וכ"ש הני שעושין כעין סולמות בלחם שקורין איבליי"ש חייבין, שהרי בין תחלתן בין סופן עיסה בלא משקה. ומיהו הני נילו"ש אף על גב דסופן עיסה באילפס, מכל מקום פטורות מהחלה ומברכת המוציא ומנ"י, משום דבלילתן רכה יותר מדאי, והוי כמו גובלא בעלמא דקאמר תלמודא דפטור, ומיהו אי קבע סעודתייהו עלייהו כגון בליל פורים ובליל ברית מילה אין לאוכלן בלא ברכת המוציא, כדאמרינן גבי לחמניות דהיינו נילו"ש לפי' התוספות, מכל מקום נכון לברך ברכת המוציא על לחם גמור כדי לפטו' הנילו"ש בליל פורים ובליל ברית מילה, הנה פירשנו דין תחלתו סופגנין וסופו עיסה. ותחלתו וסופו סופגנין כגון ביניי"ש פטורים שבלילתן רכה ומטוגנים בשמן, הנה [כ"ז] לפי פירוש ר"ת שפירש בתו' ערבי פסחים. אך רבינו שמשון פי' על פי הירו' במס' חלה דהא דתנן תחלתו עיסה וסופו סופגנין דחייב היינו דוקא כי נמלך אחר הלישה לאפותו סופגנין, אבל היכא דמשעת הלישה היה דעתו לאפותו סופגנין תחלתו וסופו סופגנין קרינן ביה ופטור, וכן פי' בפנים, ולפי דבריו הני פרט"ש ורישול"ש פטורות וההיא דנטלן לאוכלן דמנחות דקאמר דמברך עליהם ברכת המוציא, דחי לה ומוקי לה במאפה תנור דוקא, ודוחק, דמשמע דאכולהו מנחות קאי, דומיא דשהחיינו דקאמר התם, ומורי רבי יחיאל היה נוהג כפי' ר"ת, וכל הני דפרישית דפטירי מברכת המוציא מכל מקום מברך לפניהם בורא מיני מזונות, ולאחריהם ברכה אחת מעין שלש על המחיה ועל הכלכלה. ב) מיהו לפירוש רבינו תם מיירי דוקא בבלילתו רכה כדפי' לעיל ושמא הא דמספקא ליה בפנים היינו מחמת השני פי' דר"ת ור"ש וירא השם יצא ידי שניה' שלא לאכלן כ"א באמצע סעודה ולא לברך עליהם ברכת המוציא.
<h2>דף נג.</h2>
בוסר שהוא קטן מפול הלבן אין מברכין עליו בורא פרי העץ כי אם בורא פרי האדמה [ש"ע מתוך שלא נודע לנו שיעור פול הלבן לעולם מברך בורא פרי האדמה עד שיהיה גדול ביותר] ושקדים המרים, קטנים מברכים עליהם בורא פרי העץ, גדולים ולא כלום. פריש"א ומאור"ש מין אילן הן (פריש"א ברונפי"ר מאורו"ש פריפ"ר בלע"ז). אגוז מטוגן בדבש כתוב במחזור ויטרי דהאגוז עיקר ומברך בורא פרי העץ. [סמ"ק סימן קנ"א]. ויש אומרים דמברכים עליו שהכל דשמא דובשא עיקר גם האגוז נשתנה מכמות שהיה.
<h2>דף ק:</h2>
מסקי' בפ' כיצד מברכין [ברכות מ"ב ע"ב] בשבתות וי"ט דאדם קובע סעודתו על היין בירך על היין שלפני המזון פטר את היין שלאחר המזון, אבל בימים אחרים אינו פוטר וכן כתב רבינו יוסף בכור שור ור"י פירש שיין של קידוש והבדלה פוטר היין שבתוך המזוןא). [סמ"ק סימן קנ"א]. א) אע"ג דאמרינן דוקא בשבתות וי"ט ולא בימי החול, והבדלה בימי החול הוא מ"מ פטר בתוך המזון דהא דממעטינן ימי החול היינו לענין לפטור יין שלאחר המזון פי' לאחר שמשכו ידיהם מן הפת שהיו רגילין בימיהם להרבות שתיית יין לאחר שמשכו ידיהם מן הפת ולא היו רגילים בזה כ"א דוקא בשבתות וי"ט ולא בחול ולכך קאמר דוקא בשבתות וי"ט אבל בימי החול יין שלפני המזון אינו פוטר שלאחר המזון שזהו לאחר שמשכו ידיהם מהפת, אבל לענין יין שבתוך המזון דכל אדם שיש לו יין שותהו בתוך המזון הלכך אפי' בחול נמי יין שלפני המזון כיין הבדלה פוטר יין שבתוך המזון, וא"ת והלא מבעי' לן אם יין שבתוך המזון פוטר יין שלאחר המזון משום דזה לשתות וזה לשרות המאכל ולא אפשיטא, וא"כ האיך יפטור יין שלפני המזון יין שבתוך המזון כיון שזה לשתות וזה לשרות המאכל וי"ל דלאו מילתא היא דודאי היין דלשתות חשוב יותר מיין דלשרות לכך מיבעי ליה דשמא יין דבתוך המזון דהוי לשרות אינו פוטר היין שלאחר המזון דלשתות דחשוב טפי אבל ודאי יין שלפני המזון דהוי לשתות וחשוב טפי יפטור היין דבתוך המזון דלשרות דאינו חשוב כל כך לכך פר"י דיין של קדוש והבדלה פוטר יין שבתוך המזון עכ"ל [נוסח סמ"ק מצוריך. כך פירש ר"י פרק ערבי פסחים בשיטת מורינו רבי' יחיאל מפריש, לס"ק], וקשיא לי טובא אמאי נקט של קדוש או של הבדלה אפי' אחר נמי, ואפשר שלפני המזון אין דרך לשתות יין כי אם אחר המזון אי לאו קדוש והבדלה.
<h2>דף קא:</h2>
בא להם יין אחר בין שהוא טוב בין שהוא גרוע מברך הטוב והמטיב כשיש אחרים עמו ורבותי' מאיבר"א היו נוהגין שאחד פוטר את האחרים לענין הטוב והמטיב שאינו בא רק לשמחה ובשבי' האחרים ומסתברא טעמייהו והיכא שמתכוונין המסובין לפטור עצמן אף בברכת בורא פרי הגפן יש להסתפק אם יפטור אותן אם לא ונראה דלא, כדפירש רבי אלחנן דלא פלוג רבנןא). [סמ"ק סימן קנ"א]. א) לענין הטוב והמטיב פי' בפנים דאחד מברך לכולם גם בתוך המזון, ורבים נוהגים כן ונותנים טעם לדבריהם, דכיון דלענין הטוב והמטיב בעינא דאיכא אחרינא בהדיה כדאמרינן הטוב לדידי' והמטיב לאחריני, א"כ אם הי' כל א' וא' מברך לעצמו הוי כאלו כל א' יחיד לעצמו דלא שייך לברך הטוב והמטיב, ומיהו אומר מורי ר' יחיאל דכיון דבתוך הסעודה הוא ואין בית הבליעה פנוי א"כ לברכת הטוב והמטיב נמי כל א' יברך לעצמו מידי דהוה אברכת בורא פרי הגפן, וכ"ת א"כ היכי שייך הכא והמטיב לאחריני, י"ל כיון ששניהם נהנים מאותו דבר שייך ביה המטיב לאחריני, אף על גב דכל אחד מברך לעצמו, וראיה מההיא דא"ל ילדה אשתך זכר מברך הטוב והמטיב הטוב לדידיה והמטיב לאחריני לאשתו ומי לא עסקינן שעומד רחוק מאשתו שאין אשתו נפטרה בברכה שמברך הבעל לפי שאינה שומעתו ואם כן גם היא צריכה לברך לעצמה הטוב והמטיב, אלא שמע מינה דכיון ששניהם נהנין מדבר אחד מברך הטוב והמטיב אע"ג דכל אחד מברך לעצמו.
ואם אכל פת במקו' אחד וחזר ואכל פת במקו' אחר צריך לחזור ולברך במקומו הראשון ברהמ"ז ולכך א"צ לברך במקום שני לפניוא), אבל יין ושאר כל מיני פירות אין צריך לחזור ולברך ברכה שלאחריהם במקום ראשון ולכך צריך לברך לפניהם במקום שני. [סמ"ק סימן קנ"א]. א) כדאמרי' לקבעיה קמא קא הדר בערבי פסחי' פירש לפי מש"כ בפנים שהוא צריך לחזור למקום קבועו הראשון לברך ברכ' המזון אחר שאכל במקום שני מיהו לעיל פירש בפני' דאדם שאוכל כשהוא מהלך יושב ומברך ופוק חזי מה עמא דבר במהלכין בדרך שהולכין ואוכלין דרך הילוכן עד פרסה או יותר ויושבין ומברכים במקום סיום אכילתן ואינם חוזרים למקום שאכלו בראשונה וכן פסק בסמ"ג ולפי המנהג היה נראה שמברך במקום שאכל באחרונה, וההיא דאמר לקבעיה קמא קא הדר אינו רוצה לומר שיצטרך אחר גמר אכילתו לחזור למקום הראשון כדי לברך, אלא בא ליתן טעם אהא דקאמר דשינוי מקום אין צריך לברך לפניו בדברים הטעונין ברכה לאחריהם במקומן דהיינו פת דלא הוי שנוי מקו' היסח הדע' ועל זה מסיק מאי טעמ' דלא הוי שנוי מקום היסח הדעת בדברים הטעונין ברכ' לאחריהן במקומן משום דלקבעיה קמא קא הדר כלומר הוא חוזר וגומר כאן במקום שני קביעת סעודתו שהתחי' במקו' הראשון, וכן פי' רשב"ם כיון שהיה צריך לחזור למקומו הראשון כדי לברך אם לא היה חוזר ואוכל בכאן לא אסח דעתיה מאכילה ראשונה בשנוי מקום. ואפי' אם נפרש לקבעיה קמא הדר שצריך לחזו' למקומו הראשון כדי לברך היינו אם לא היה חוזר ואוכל במקומו השני, דכיון שאם לא היה חוזר ואוכל במקומו השני היה צריך לחזור למקומו הראשון כדי לברך אחריו בדברים הטעוני' וכו', א"כ לא אסח דעתי' מאכילה הראשונה בשינוי מקום לכך אין צריך לברך לפניו בשנוי מקו' בדברים הטעונים כו' אבל בדברים שאינם טעונים ברכה לאחריהם במקומן כשהלך למקום שני אסח דעתיה מאכילה ראשונה משום שנוי מקום כיון שיכול לברך במקום שני בשביל אכילה ראשונה אפי' לא אכל כלל במקום שני וכן משמע מתוך פי' רשב"ם גבי דברים שאינם טעונין כו', ושמא אפילו בפנים לא אמר אלא כשאוכל בקביעות במקום ראשון אבל בהולכי דרכים מודה, וכמדומה שראיתי בתוספות שיטת רבי יחיאל שנסתפק אם מברך פעמים במקום שני ובמקום ראשון, ומיהו בפי' רשב"ם פ' ערבי פסחים משמע דאינו מברך כ"א ברכה אח' על שתיהן ובמקום שני וכדפרשינן: וז"ל גבי דברים הטעוני' כו' הואיל ולא בירך אחריהם ועמד לילך למקו' אחר לסעוד על דעת קביעות ראשונ' הלך, וצריך לברך אחריהם ברכה אחת על שתיהם ולפניהם נמי אין צריך לחזור ולברך עכ"ל רשב"ם. משמע לכאור' דהא דצריך לברך אחריהם ברכה אחת על שתיהם במקום שני קאמר מדלא פירש וצריך לחזור למקו' הראשון ולברך אחריהם, ועוד דומיא דלפניהם נמי אין צריך לחזור ולברך שהזכיר רשב"ם דההי' ודאי אמקום שני קאי ולפיכך בכל שנוי מקום מברך לאחריה' במקום שני שגמר סעודתו שם: בין שנוי מקו' דהולכי דרכים בין שנוי מקו' דסעודה קבועה אפילו מבית לבית וכן נראה עיקר (כ"כ בש"ע וכתב י"א שכל ז' המינים טעונין ברכה לאחריהן במקומן וי"א דחמשת מיני דגן דוקא) וההי' דברכות דמשמע דרבה בר בר חנה חזר למקומו הראשון לברך צ"ל שלא היה בידו פת לאכול במקום שני.
וחבורה שהיו מסובין ועקרו רגליהם ללכת לבית הכנסת או לקראת חתן כשהניחו מקצת החברים כשחוזרין אין טעונין ברכה לא למפרע ברכת המזון ולא בתחילה ברכת המוציאא). [סמ"ק סימן קנ"א]. א) ואפי' בדברים שאין טעונין ברכה לאחריהם במקומ' דאלו בדברי' הטעוני' ברכ' לאחריה' במקומן אפי' לא הניחו מקצת החברי' נמי בשינוי מקום אין צריך לברך לפניהם בדברים הטעונין, ומה שהזכיר ברכה למפרע, לאו דוקא בשביל שהניחו מקצת החבירי', דהא היסח הדעת אינו גורם חיוב ברכה למפרע דהיינו ברכה דלאחריו כ"א ברכה בתחלה כדפירש בתוספת גבי הב לן ונבריך, והא דקתני בבריית' דאי לא הניחו מקצת החברים דטעונין ברכה למפרע (פירוש כשהן יוצאין) עצה טובה קמל"ן דשמא ישתהא קודם החזרה עד שיהא רעב מחמת אותה אכילה ותו לא מצי מברך בהמ"ז בתו' דע"פ פי' באורך.
<h2>דף קד.</h2>
ועל היין מברך לאחריו כמו אחר מעשה קדרה רק במקום על המחיה ועל הכלכלה יאמר על הגפן ועל פרי הגפן, ועל הפירות משבעת המינין יאמר על העץ ועל פרי העץ ובחתימה יאמר על הארץ ועל הפירותא). [סמ"ק סימן קנ"א]. א) גם גבי יין, אע"ג דמזכירין גפן בתחלת הברכה וכן בברכה שלפניו משום חשיבות היין, היינו משום דגבי שאר פירות האילן וז' המינים מזכירין עץ אבל גבי חתימת הברכה לגבי שאר פירות האילן דשבעת המינין אין חותמין עפה"ע כ"א על הפירות ולענין יין נמי ל"ש, ולאפוקי מאותן החותמים גבי יין על הגפן ועפה"ג.
<h2>דף קד:</h2>
כל הברכות פותחות בברוך וחותמות בברוך חוץ מברכת הפירות וברכת המצות וברכה הסמוכה לחברתה וברכה אחרונה שבק"ש יש מהן שפותחות בברוך ואין חותמתא). [סמ"ק סימן קנ"א]. א) כגון ברכות הפירות וברכת המצות והשאר חותמות ואין פותחות כגון ברכה הסמוכה לחברתה וברכה אחרונה שבק"ש.
